הטיול לאיטליה וצרפת (וגם לשווייץ)

תמונת afias9

 ההכנות לטיול

הטיול לריביירות, לאלפים ולאגמים החל עבורי כבר לפני מספר חודשים. מי שזוכר, בטיול לצפת ויער ביריה ג'קי עשה משאל קטן, מי מעוניין לצאת לטיול לחו"ל. מעל 30 איש הרימו ידיים ואני חשבתי שעוד טיול של מועדון בורגמן יצא לחו"ל. זה הפך למין מסורת, כל שנתיים טיול מועדון לחו"ל. התארגן צוות בן עשרה חברים... התחלנו לעבוד ולתכנן את המסלול. מהתחלה היה ברור שהפעם הכיוון הוא לריביירה האיטלקית, הצרפתית, לפרובנס, לאלפים הצרפתיים ומשם לאגמים של צפון איטליה.

ישראל אולמן היה בצוות. בתיה והוא היו בטיול מאורגן לריביירה הצרפתית. כבר אז הוא החליט לחזור לשם רכוב על אופנוע. ההתלהבות שלו וגם הידע שהיה לו על המקומות ואפשרויות הביקור עזרו לנו מאוד בצוות. לאט לאט התגבש הצוות שקיבל אחריות למסלול ולבתי המלון. מטבע הדברים הצוות מנה את ישראל, את ספיר ואותי. ספיר היה יחד איתי בשני הטיולים הקודמים של המועדון. ישראל היה באחרון. המסלול החל להתגבש. ישראל החרוץ והמסור מכולנו ישב והכין מפות ופרוט לוח הזמנים לכל יום וגם מפה כוללת של כל המסלול. 

אבל אז החל השבר... פתאום, כאשר היה צריך להתחיל לשלם "דמי רצינות", משהו על חשבון הובלת הבורגמנים לאיטליה, התברר כי בניגוד לטיולים הקודמים, אז חברים חיכו ברשימת המתנה למקום פנוי, הפעם לא היו מספיק נרשמים. למעשה היינו שמונה חברים שהיו מוכנים "לשים כסף" ולהתחייב לנסיעה. כל קונטיינר יכול להכיל בין  11-12 בורגמנים ואנו לא ממלאים אפילו קונטיינר אחד. מה עושים? התחלנו לחשוב על קונטיינר קטן ל- 6 בורגמנים. החיוך חזר לפנים, אבל לא לזמן רב. לאט לאט התברר, כי גם שישה חברים אין לנו למסע. כל אחד וסיבותיו עימו (ואני לא שופט אף אחד...) אבל כאשר נותרנו רק ארבעה, הבנו שהשנה זה כנראה זה לא ילך...

אבל אז, התברר לי דבר נוסף. בזמן שהתחלנו לארגן את הטיול, חבר אחד שלנו... איש אחד מאוד רציני... שתמיד מזיז דברים כמו בולדוזר... הכוונה לאליו דיאמנט... הוא לא יכול היה לצאת עם הקבוצה לשבועיים, אז הוא החליט להצטרף לקבוצה באמצע הטיול, החל מהשבוע השני... והוא כהרגלו, כבר שכר אופנוע במילנו, וכבר שילם את השכירות והתברר לו כי הוא "נותר לבד במערכה" והוא "נאלץ" לצאת לטיול עם אשתו לילי כזוג בודד... לא נעים, אבל לא נורא.

עובדה זאת לא נתנה לי מנוח. ראשית, באמת, מאוד רציתי לצאת לטיול. שנית, העובדה שאליו יסע לבד לטיול שכולנו היינו צריכים לסוע איתו, הטרידה אותי. התברר לי שזה הטריד גם את ספיר. החלטנו ביחד לנסות להגשים את הטיול והפעם לא עם הבורגמנים שלנו אלא עם עופנועים שכורים, העיקר לצאת. התחלנו לחפש אופנועים במילנו. גם לי וגם לספיר יש "בעייה" של גובה... בד"כ זה לא בעייה שמפריעה לי. אבל בעניין האופנועים השכורים, זה היה בעוכריי. משכירים שם ב.מ.ו. או ויסטרום, או טרנסאלפ של הונדה, אבל כולם אופנועים גדולים ואני... לא מגיע לרצפה...

בליית ברירה, מצאנו מישהו שמשכיר טימקסים. הטימקס אינו אהבת חיי בלשון המעטה, אבל התפשרנו. ביום שישי אחד בבוקר, גם אליו היה בארץ, התכנסנו אצל ספיר והחלטנו לסגור את הכל. שוחחנו בטלפון עם סוכנות ההשכרה במילנו על מנת להבטיח שהטימקסים שלנו. אמרנו לו לחכות כמה דקות עד שנסגור טיסה. התקשרנו לסוכנת הנסיעות של ספיר וסגרנו טיסה, ורק אז חזרנו לסוכנות ההשכרה ושילמנו מקדמה על חשבון הטימקסים. זהו, כמעט הכל סגור, אנחנו נוסעים.

כעת צריך רק לסגור בתי מלון. התיישבנו ליד המחשב וניסינו להזמין שני חדרים נוספים בבתי המלון שאליו כבר הזמין. ברוב המקרים הצלחנו. במקרה אחד אליו ביטל הזמנה שלו ועשינו הזמנה חדשה לשלושה חדרים. רק במקרה אחד, בעיירה קומו לחוף אגם קומו, לא היה ניתן למצוא שלושה חדרים ביחד ונאלצנו לישון בבתי מלון שונים במרחק של כמה ק"מ זה מזה. מספר ימים אח"כ גם סגרנו את המלונות לשבוע הראשון, בו נהיה רק שני זוגות: ספיר וילנה יחד עם לואיזה ואנוכי.

כעת נותר "רק" לארגן את הציוד לנסיעה. תיקי אוכף, גי.פי.אס מתקן עבורו, מעביר למצית, מטענים, כלי עבודה, ערכת פנצ'רים וכו'. הייתי מודאג כיצד אתקין את הגי.פי.אס על הטימקס. חברי, אריק אשפיז "המציא" מתקן חדש... לקח את הנרתיק של הגי.פי.אס, חתך בו חלונית כמו טלביזיה, קשר אותו מאחור בגומיות שיתחברו לכידון של הטימקס. אכן, אריק הממציא... אבל עדיין לא הייתי רגוע בעניין. יום לפני הטיול שוחחתי עם ג'קי הגדול וסיפרתי לו על החשש שלי בעניין הגי.פי.אס. "אז מה הבעייה ?" שאל אותי ג'קי, "אביא לך את המתקן האוניברסלי שלי, שמתאים לכל דבר. איתו לא תהיה לך שום בעייה". בדקתי לפי הוראותיו אם המתקן יתאים לטימקס ונפגשנו. ג'קי הוריד מהבורגמן שלו את המתקן ונתן לי אותו. וואו... אבן נגולה מעל ליבי. כעת אני מסודר. ג'קי, תודה על העזרה.

יצאנו לדרך

היום הראשון

לאחר טיסה של 4.5 שעות נחתנו במילנו. רכבת לעיר ומונית לסוכנות האופנועים. הגענו בשעה לא כל כך טובה... שכחנו שבאיטליה, בין שתיים לארבע אין עם מי לדבר... הכל סגור והשם על השלטים בכלל לא דומה למה שאמרו לנו... החשש החל להתגנב לליבי, אולי זה בכלל לא כאן ? אולי בכלל עבדו עלינו ? לקחו מקדמה ולא יהיו אופנועים ? בארבע נפתח העסק וראינו את הטימקסים מחכים לנו. נרגעתי. 

התחלנו בעזרת המקומיים להכין את הטימקסים לנסיעה. חיברנו את המתקן של הגי.פי.אס למשאבת השמן. חיברנו את מפצל החשמל למצת הזמני שארגנו לנו בטימקס, (כן, אין לו מצת במקורי...), חיברנו את המטענים ובדקנו שהכל עובד. חתמנו על הניירות, שילמנו את ההפרש, ביקשנו מנעולים לקטנועים ועשו לנו פרצופים, אבל בסוף נתנו... העמסנו את תיקי האוכף על הטימקסים ואת הציוד העודף יחד עם המזוודה השארנו בסוכנות. השעה 18:00 ו... יאללה, יוצאים לדרך...

שמנו פעמינו לכיוון לה ספציה - la spezia. זוהי עיר נמל קטנה, 240 ק"מ ממילנו. נסענו בכבישים מהירים וכבישי אגרה על מנת לקצר את הזמן. וואללה, הכל יקר באיטליה, גם כבישי האגרה וגם הדלק. אופס, דלק... למרות שמלאתי full במילנו, פתאום על המהיר אני שם לב שהטימקס בלי דלק... אצל ספיר השעון על חצי... אולי השעון מזייף ? לא משנה לי. אני לחוץ ולא מוכן לסוע בלי דלק (כאילו שאפשר...) ירדנו במחלף הקרוב לאיזה כפר צדדי. התחנה ריקה. אין נפש חיה. כתוב תדלוק עצמי (לא יודע איך זה באיטלקית) אבל, התדלוק העצמי מתבצע רק בשטרות מזומנים... ולנו בכלל לא ברור איך להפעיל את המכונה. לבסוף, בעזרת התושיה והחוש הטכני של ... לואיזה, הצלחנו לתדלק. לתדלק שם זה מצחיק. בגלל שצריך לשים מזומן, החלטנו לשים 5 יורו ולראות מה קורה... שהמכונה לא תבלע לנו את הכסף בלי לתדלק, שלא נצא פריירים. תדלקנו 5 + 5. אבל אז אתה מקבל ביטחון ואומר, זה עובד, אולי נשים 10 יורו ? אבל לא, המכונה לא מחזירה עודף. לא נשים 10 כדי לא לשים יותר מידי, שלא נצא פריירים... 

המשכנו בדרך והגענו עם חשיכה ללה ספציה. החשיכה כאן מאוחרת יחסית. שמונה וחצי ועוד אור. המלון, גם כן מלון... מין בית ישן שהפכו אותו למלון... חצר אחורית גדולה מוצלת עם גפנים מהם מתחילים להנץ אשכולות של ענבים. מקסים. ישבנו לאכול ארוחת ערב. המלצרית מקסימה, משתפת פעולה באנגלית עילגת ונותנת לנו טיפים ליום המחרת. סיכמנו פרטים על מחר ונכנסנו לחדרים... להתמוטט על המיטה מעייפות. 

לה ספציה היא עיר נמל קטנה לחוף הים התיכון, שוכנת במפרץ קטן ושקט. היתה לה מעורבות בהיסטוריה של המדינה, בכך שהיוותה נמל יציאה לאוניות מעפילים לאחר השואה, בין 1945-48. ההגנה והמוסד לעלייה ב' ארגנו אניה בשם "פדה" והעלו עליה מעפילים. מעט לפני ההפלגה גילו אותה קצינים איטלקים והסגירו אותה לשלטונות, כי הם חשדו שמסתתרים עליה לוחמים פשיסטיים שנמלטו מהמשטר החדש. הם לא ידעו שעל הסיפון יהודים ניצולי שואה. הבריטים עשו מאמץ לעכב את הפלגה האניה. יהודה ארזי, ראש המוסד לעליה ב' באיטליה, ארגן את המעפילים לשביתת רעב. (כאילו שלא היו רעבים ממילא...) הוא רצה להעלות את נושא העפלה לתודעה הבינלאומית. הבריטים היו נבוכים. יהודה ארזי נכנס למו"מ עם ראש מפלגת הלייבור הבריטית ואז הופסקה שביתת הרעב. בינתיים, תפס המוסד לעליה ב' אניה אחרת, ריקה, והעביר אליה חלק מהמעפילים. שמות האניות שונו. "פדה" נקראה "דב הוז" והשנייה "אליהו גולומב". לבסוף, ניאותו הבריטים להפלגת האניות על חשבון מכסת הסרטיפיקטים, אבל הרעש שזה יצר שינה את תודעת העולם להעפלת ניצולי השואה והגדיל את זרם המעפילים ארצה. וכל השאר הלא הוא כתוב בספרי ההיסטוריה...

היום השני

אבל לא רק בגלל ההיסטוריה נסענו לבקר בלה ספציה. לא רחוק מהעיר שוכנים חמישה כפרים מיוחדים בשמם הכולל "צ'ינקווה טרה" - cinqua terra (חמישה כפרים). הכפרים שוכנים למרגלות ההרים לאורך כ- 18 ק"מ קסומים. הבתים בנויים במדרונות עד לקו המים והם צבועים בצבעים ססגוניים, דבר שיוצר תמונת נוף מדהימה על רקע הים. הכפרים סגורים לתנועת כלי רכב. מי שמגיע לכפר צריך  להחנות את הרכב או האופנוע ולהיכנס לכפר ברגל. יצאנו מהמלון ללא הציוד על מנת להיות יותר חופשיים. עברנו מכפר לכפר והתרשמנו מהכבישים המתפתלים בין ההרים והחוץ המפורץ. החלטנו להיכנס לכפר האחרון. רחובות צרים, בתים ישנים, הכל כל כך אוטנטי, שזה מדהים. 

 
 
 

 

 

 

 

 

חזרנו למלון לקחת את הציוד, ולמעשה התחלנו את המרחק לגנואה וללינת הלילה הבא מהתחלה.

נסענו בכבישים הצמודים לחוף הים לאורך עשרות עיירות קטנות וציוריות. זה יפה, אך לעיתים מעיק, כי התנועה איטית מאוד. אבל אנו עם הקטנועים מצליחים להשתחל בין המכוניות ולהתקדם בקצב יחסית טוב. הגענו לגנואה - genova, בה נמצא הנמל הגדול באיטליה והשני בגודלו לחוף הים התיכון, אחרי מרסיי שבצרפת. עצרנו ליד הגן לכבוד קולומבוס מגלה היבשת החדשה, שהיה יליד העיר.

  

 

 

 

 

 

 

מול הגן שער נצחון מפואר. משם נסענו לנמל העתיק שהפך למרכז הבילויים של העיר. לצערנו, בגלל השבת, ערב ראשון שלהם, האזור היה מלא ולא העזנו להשאיר את הציוד על הקטנועים.

המשכנו משם לכיוון לינת הלילה בעיירה וואראזה - varazze, עיירה קסומה על חוף הים עם טיילת מקסימה מלאה מסעדות, ברים ו...גלידריות. המלון היה מלון משפחתי קסום. למשפחה היה כלב שחונך להיות פקיד הקבלה של המלון... 

החנינו את הקטנועים בחנייה הפרטית של המלון, שמנו את הציוד בחדרים והתארגנו ליציאה לארוחת ערב על הטיילת.  

 

 

 

היום השלישי

היום נעבור מהריביירה האיטלקית לריביירה הצרפתית.

לפני היציאה שאלתי את בעלת המלון איזה אתר מומלץ לביקור בכיוון סן רמו. היא המליצה על כפר קטן ועתיק שעם הזמן הפך לכפר אומנים כדוגמת יפו העתיקה, או עין הוד. המקום נקרא בוסנה הישנה... bussana vecchia. המקום שוכן על מורדות ההרים בסמוך לסן רמו, עיר פסטיבלי הקדם אירוויזיון. נסענו ולא התאכזבנו... בעיקר לא לואיזה... תוך כדי הביקור בחנויות האומנים שבכפר נכנסנו לחנות תכשיטים. המוכר, היפי יחפן ומבוגר ביקש מאיתנו לשמור כמה דקות על החנות !!!לא היה נעים לסרב אז נשארנו לשמור. אבל לא נותנים לחתול לשמור על השמנת... לואיזה לא עמדה בקסם של אחד הצמידים וכשחזר המוכר שאלה כמה עולה הצמיד. בשבילך... 30 יורו. קנינו. באמת צמיד יפה. (חוץ מזה לא קנינו שום דבר במשך כל הטיול כי... אתם יודעים, למזלי, הטימקס בא בלי תא מטען... אתם יודעים... פגם בייצור).

        

 

 

 

 

 

 

המשכנו לסן רמו, עיר הפסטיבלים. חוץ מאולם הפסטיבלים לא היה ממש מה לראות. המשכנו לכיוון 

 

ממשיכים לנסוע לאורך החופים לכיוון הגבול בין איטליה לצרפת. כל האזור נקרא "עשרים מיל" - ventimiglia, ע"ש העיירה בשם זה, או להיפך... לא יודע. עוד כמה ק"מ בודדים ואנו חוצים את הגבול ועוברים דרך העיירה מנטון לריביירה הצרפתית. בריביירה הצרפתית יש למעשה רשת כבישים מעניינת, יש שם שלושה כבישי אורך: אחד קרוב לקו החוף, שני באמצע במדרונות של האלפים הימיים, ושלישי על הרכס, והוא הכביש המהיר, כביש אגרה. לא רחוק ממנטון עצרנו על כביש הביניים לתצפית על אזור מונקו ובירתה מונטה קרלו. אנו נחזור אליהם בשלושה ימים שנשהה בניס.

תצפית ממנטון על מונקו     

 

 

 

 

 

 

חשוב לציין, כי מיד עם המעבר מאיטליה לצרפת רואים שינוי ברור באופי הבנייה והאופי העירוני. באיטליה יותר מסורתי, בתים ישנים היסטוריים ואילו בצרפת הבנייה חדשה יותר, מערבית יותר וגם הכבישים יותר מפותחים.

עוד נסיעה של כשעה בכביש הביניים והגענו לניס - nice. זו העיר התיירותית ביותר בצרפת, אחרי פריז בכבודה ובעצמה. יש בה שדה תעופה השני בגודלו בצרפת מבחינת מספר הנוסעים העוברים בו. העיר ידועה בטיילת הגדולה והיפה שלה, שנקראת "הטיילת של האנגלים" - promenade des anglais, אבל הטיילת המדהימה, היתה כאילו מתה... בעשר בלילה הכל כבר היה סגור כאילו מדובר בעיר פועלים תעשייתית... רק מאוחר יותר, כשהסתיים משחק גמר היורוליג בו האיטלקים הפסידו 4:0 לספרד, פרצו ההמונים לרחובות. למחרת הבנו גם שהטיילת מיועדת בעיקר לתיירים, ושהאזור היותר תוסס של העיר נמצא במדרחוב, לא רחוק ממנה, ושם מתנהלים בעצם חיי הלילה של העיר.

 

 

             בכיכר העיר ניס                               הטיילת של ניס בלילה                      מלון נגרסקו המפורסם  של האנגלים.

היום הרביעי

יצאנו לביקור בכפר האומנים סנט פול דה ואנס (saint paul de vence). הכפר נמצא במרחק 20 ק"מ מניס על גבעה שפעם הייתה מבוצרת ומוקפת חומה. הכפר הוא בעצם קומונה של אומנים והיא מלאה בגלריות ומסעדות יוקרה. אומנים ידועי שם החלו או סיימו שם את חייהם. מרק שאגאל עבר לגור בכפר ב- 1966 וחי שם 20 שנה. הוא קבור בבית הקברות הקטן של הכפר. גם מודיליאני, מאטיס ופיקאסו חיו במשך זמן מה בכפר. מפורסמים אחרים, (למי שזוכר...) איב מונטן וסימון סניורה הכירו נישאו כאן, בריג'יט ברדו, גרטה גרבו, סופיה לורן, קתרין דנב וגם הפילוסוף ג'אן פול סרטר וסימון דה בובואר נהגו לבלות בכפר זמן רב.

 

 

 

 

 

 

 

חזרנו לניס לביקור קצר במוזיאון שאגאל. היו מי מאיתנו שנהנו קצת פחות, אבל אני ממש נהניתי מהביקור. כבר בחנייה כששאלנו אדם נחמד, שחום עור, איפה הכניסה למוזיאון? הוא שאל מאיפה אנחנו, וכששמע שאנו מישראל התלהב וסיפר שהוא אוהב ישראל, ששמו אברהם ושנולד בניגריה. כיום הוא חי בארה"ב ואחד הטובים מידידיו הוא... רם עמנואל, מי שהיה עוזרו האישי של הנשיא אובמה וכיום ראש עירית שיקגו. הוא סיפר שאביו נהג להקריא לו את סיפורי התורה כשהיה ילד והוא מת להיות בישראל...

על המוזיאון אין צורך להכביר במילים. מוזיאון קטן ופשוט, אך מכיל את מיטב היצירות של שאגאל על קירות שלמים בצבעים שהעין אינה שובעת לראות. נכון, שצריך לאהוב את הסגנון והמוטיבים היהודיים. אני אהבתי.

 הגירוש מגן עדן                                        העיירה היהודית, היהודי הצלוב              חלום יעקב

 משם נסענו לביקור בווילה של רוטשילד הפתוחה לביקורי קהל בתשלום. וילה מהממת שנמצאת מזרחית מניס על חצי אי כמו פרטי. ארמון של ממש מוקף בגנים עם מזרקות מים ויער פרטי. מסביב הים עם יאכטות ואניית נוסעים שעוגנת מחכה לתיירים שיחזרו מהסיור על היבשה.

           תמונות בווילה של רוטשילד בין ניס למונטב קרלו.

משם נסענו למונטה קרלו  (monte carlo). הקזינו המפורסם בעולם, האנשים העשירים בעולם (ככה זה נראה... ) הנשים היפות בעולם ועוד. אתה עומד משתומם מול העושר, היופי והפאר, קצת מקנא ומנסה לנחם את עצמך במחשבה ש... בטח הם לא מאושרים כמונו... כי הכסף לא קונה עושר... (נכון/לא נכון ?) ישבנו בבית הקפה הצמוד כדי להרגיש קצת מקומיים ולקוות שאולי משהו מכל זה יידבק אלינו. לא ממש הרגשנו מקומיים, וגם לא נדבק אלינו כלום, אבל בכל זאת הייתה חוויה מיוחדת.

 

ליד הקזינו קלטה לואיזה אישה, לא צעירה אך מאוד מטופחת שנעלה זוג נעליים בצבעים שונים אחד מהשני. זה שיגע את לואיזה שלא נרגעה, עד אשר צילמה אותה מכל הכיוונים על מנת להראות לכם את החריגות...

בסוף הביקור בקזינו יצאו הנשים שלנו עם כיסים ריקים, מרוששות מההימורים הגדולים שלקוחו.  

 

 

 

 

 

 

 

לקראת שש בערב נסענו ל- עז (ezze), כפר אומנים נוסף, גם הוא על גבעה מוקפת חומה, בדרך חזרה לניס. יכול להיות שהכפר נקרא כך על שם המוטיב המרכזי שלו העיזים... התברר, כי התכנון היה לקוי. המקום היה סגור. כלומר, לא סגור פיזית עם שער נעול, אלא שכל החנויות, הגלריות והמסעדות כבר היו נעולות ולנו נותר לשוטט מעט בסמטאות הריקות ולהצטער שלא הפכנו את סדר היום ולא הגענו לעז לפני מונטה קרלו.

חזרנו לניס.

  היום החמישי

יצאנו מניס מערבה לכיוון קאן וסנט טרופז. קאן היא העיר של פסטיבל הקולנוע הכי חשוב באירופה והשני (או השלישי) הכי חשוב אחרי האוסקר. קאן נמצאת מרחק 30 ק"מ, חצי שעת נסיעה מניס. הזדחלנו כמו כולם ברחוב הראשי של העיר המוביל אל החוף והטיילת בדיוק מול האולם הענק המפורסם של הפסטיבל. 

 

 אולם הפסטיבל של קאן                             ילנה ולואיזה ליד אחת היאכטות            נמל היאכטות על רקע המצודה

 

 בסוף הרחוב המרכזי הפקוק של העיר אתה מגיע לטיילת שבקצה אחד שלה גבעה ועליה המצודה העתיקה של קאן שמשקיפה על נמל היאכטות של כל עשירי העולם בעלי יאכטות מדהימות, ובקצה השני טיילת אין סופית של חופים, כסאות נוח, שמשיות ויפים ויפות... וגם פחות שמשתזפים כמו בכל מקום בעולם. באמצע בין שניהם נמצא האולם הענק של הפסטיבל שלפניו על המדרכות הרחבות הוטבעו טביעות כפות הידיים של שחקנים ושחקניות מפורסמים. מזכיר את שדרת הכוכבים בהוליווד אך הרבה פחות מרשים משם.

 

  הטיילת והחוף המדהימים                            כף ידה של שרון סטון                       כף ידו של בן קינגסלי

 

 המשכנו לסנט טרופז. הדרך בחלקה צמודה לחופים ובחלקה עולה אל ההר (האלפים הימיים, alps maritime) ולקראת הסוף יורדים אל מפרץ של סנט טרופז. נופים מרהיבים. גם כאן אתה מתרשם מהנמל עם היאכטות המפוארות, מהים הכחול נטול הגלים, ומהאנשים היפים.

חיפשנו מקום לאכול. לא ממש מצאנו את עצמנו במסעדות שעל הרציפים וניסינו למצוא מסעדה "צנועה ועממית" בעיר העתיקה שליד הנמל. הכול היה סגור. רק כששאלנו הסתבר ששכחנו את הכלל הידוע באיטליה, שבין 2-4 אין עם מי לדבר, הכול סגור, כולם בסיאסטה. חזרנו לנמל ומצאנו מסעדה שנראתה "סבירה" שם המלצרית הייתה גם השף והאוכל היה ממש אינסטנט... ובכל זאת "קרעו לנו את הכיס" ושילמנו 6.5 יורו על קולה ועוד כהנה וכהנה...

 פספוס נוסף שלי היה ויתור על ביקור ב- פורט גרימוד (port grimaud). ישראל כלל אותה במסלול, המליץ על המקום כעל "ונציה הקטנה" בתים בנויים על תעלות מים. למעשה זה נמל יאכטות גדול שעל המזחים בנו בתים והחצר זה הים... לא יודע למה, אולי העייפות, אולי העומס הרב של הדברים המדהימים שראינו, אולי הרצון לחזור למלון ולהתארגן לקראת עזיבת ניס לכיוון פרובנס והאלפים... בכל אופן דילגנו על המקום, ואולי זה יהיה התירוץ להגיע לריביירה פעם נוספת.

היום השישי

היום עוזבים את ניס והריביירה לכיוון פרובנס והאלפים ועוד מעט ניפגש עם אליו. היעד אקס אן פרובנס (aix en provance). לא רצינו לנסוע בכביש האגרה, כי היום הוא אחד הימים היפים של הטיול. נוסעים לקניון וורדון שמוגדר כקניון העמוק ביותר באירופה. החלטנו לנסוע בדרך הנוף שקרויה "דרך נפוליאון". מספרים שכאשר ברח נפוליאון משיביו באי אלבה הוא עלה מהחוף, דרך הערוץ הזה של וורדון עד גרנובל ומשם לפריז על מנת לתפוס שוב את השלטון. אנו נעשה חלק מהדרך היום, נחתוך לכיוון אקס אן פרובנס ומשם לאביניון בדרל לגרנובל.

 

המשך יבוא...

תגובות

Helio
תמונת Helio
User offline. Last seen 8 שבועות 13 שעות ago. Offline
הצטרף: 15/06/2010
בעניין: הטיול לאיטליה וצרפת (וגם ...

יופי של תאור, עוזר לי לראות מה פיספסתי 

מחכה להמשך.

__________________

אליו דיאמנט
מנהל האתר

זוג משמים
תמונת זוג משמים
User offline. Last seen 2 שנים 16 שבועות ago. Offline
הצטרף: 28/06/2010
בעניין: הטיול לאיטליה וצרפת (וגם ...

ממתינים להמשך בקוצר רוח...........

__________________

זוג משמים
בתיה וישראל אולמן
4974481 - 054
זוג

yoram
תמונת yoram
User offline. Last seen 3 שנים 13 שבועות ago. Offline
הצטרף: 30/06/2010
בעניין: הטיול לאיטליה וצרפת (וגם ...

שמיל שלום

זה יפה להשאיר אותנו בסקרנות כ"כ הרבה זמן?

יורם

זוג משמים
תמונת זוג משמים
User offline. Last seen 2 שנים 16 שבועות ago. Offline
הצטרף: 28/06/2010
בעניין: הטיול לאיטליה וצרפת (וגם ...

מ ד ה י ם ם ם ם ם

מקריאת התיאורים שלך ניתן לראות כמה הפסידו חברי מועדון הבורגמן שלא נסעו לטיול
עם המקומות המהממים הללו...
מי יודע מתי תהיה הזדמנות נוספת............
ממתינים להמשך...

__________________

זוג משמים
בתיה וישראל אולמן
4974481 - 054
זוג

אפשרויות לתצוגת תגובות

לאחר בחירה באפשרות התצוגה הרצויה, יש ללחוץ על "שמור הגדרות".