טיול שורשים לסלוניקי

תמונת afias9

 

ראשית, קצת רקע על משפחתי. שני הורי הם ילידי סלוניקי. אבי ז"ל יליד שנת 1914 נפטר בשנת 2003, בן 89 היה במותו. אימי, תבל"א, בת 86. הם עלו לארץ, כל אחד עם משפחתו, בשנת 1931 לאחר שמכרו את בתיהם. אין לי מושג מדוע החליטו הוריהם לעלות לארץ. קראתי שאבא חושי, מפעילי הסוכנות היהודית ולימים ראש עירית חיפה העלה אותם לארץ על מנת לחזק את הנמל בסוורים יהודיים. לימים, בשנת 1936 עם תחילת המרד הערבי הגדול נגד המנדט הבריטי היו הסוורים הסלוניקאים עמוד התווך בהקמת נמל תל אביב שהוריד את נמל יפו מגדולתו רבת השנים כשער העיקרי לארץ ישראל. העובדה שהם עלו עם סלוניקאים נוספים לארץ הצילה את חייהם. מרבית הקרובים שלא עשו כך נספו בשואה. מרבית יהודי סלוניקי, כ- 50,000 איש נשלחו על ידי הגרמנים לאושוויץ - בירקנאו ונרצחו שם בתאי הגאזים. בודדים מהם שרדו ועלו לארץ.

אותם בודדים מיהודי סלוניקי ששרדו את השואה וגם אלה שעלו לארץ טרם השואה הרגישו נבגדים על ידי שכניהם הנוצרים והתעקשו שלא לחזור לשם, ולו לביקור שורשים קצר. זו הסיבה שבמשך שנים רבות לא הצלחתי לשכנע את אבי לקחת אותנו לסלוניקי ולהראות לנו היכן נולד וגדל עד גיל 17. אימי שעלתה לארץ כילדה בת 6 לא זוכרת הרבה מילדותה שם.

שנים חלמתי להגיע ליוון ובעיקר לסלוניקי. אמנם לפני כ- 25 שנה נסעתי למיקונוס דרך אתונה, אך מאז שוב לא טיילתי ביוון. לא ברור לי למה זה נשאר בגדר חלום כל כך הרבה שנים. בסה"כ צריך היה לעלות על מטוס ולאחר שעתיים וחצי לנחות שם. אבל, כנראה שלכל דבר יש סיבה, גם אם לא תמיד ברורה והגיונית, וכל דבר בזמנו.

ואז, בשבת לפני כ- 3 חודשים התקשר בן דודי, בן אחות של אימי, וסיפר על דיל באינטרנט. טיסה לסלוניקי ומלון לשבוע ב- 250 יורו לאדם. בלי לחשוב פעמיים הזמנתי 2 מקומות. פתאום הכל היה ברור, בלי התלבטויות, פשוט נוסעים. בן דודי העביר אלי את כתובת הבית שבו נולדה אימי וחיה עד עלייתה לארץ והכנסתי אותה ל- גי.פ.אס. סיפרתי לאימי על הנסיעה וגם היא החלה להתרגש: "צלם את הבית ותראה לי אותו כשתחזור", ביקשה, והחלה לשחזר זכרונות ילדות ...

התחלתי לתכנן את הטיול. קראתי חומר על סלוניקי, חיפשתי אטרקציות לביקור סביב העיר וגם נפגשתי עם אלברט כהן, חבר מועדון בורגמן, שהוא יליד יוון וכבר עשה כמה טיולי אופנועים ביוון, על מנת לקבל כמה טיפים והצעות למסלולי טיול (בשלב זה במכונית).

סוף סוף עבר חג הפסח ולמחרת (27.4.11) יום הטיסה. השכם בבקר (שתים לפנות בוקר) הגענו לשדה, כי הטיסה יוצאת בחמש. עלינו למטוס ותפסנו מקומות. פתאום, יעקב, שכן לשעבר שהוא גם חבר יקר,  מעל 23 שנה של חברות, מתיישב לידנו. "זה אתה יעקב  ? איפה רחל ?" אני שואל. "התעכבה בדיוטי פרי, מיד תגיע". ואכן, כמה דקות אח"כ רחל מתיישבת לידנו ומרוב התרגשות מתחילה לבכות. כארבע שנים לא התראינו. הילדים הגדולים שלנו, קרן שלנו ועומר שלהם, נולדו בהפרש של כמה חודשים... ומאז לאורך שנים רבות אנו בקשרי חברות. לאחרונה קצת התרחקנו... בגלל בגרויות וצבא. בלי לדעת זה על זה ובלי לבקש קיבלנו מקומות צמודים באותה טיסה. פשוט יד הגורל... אחרת אין הסבר...

במהלך הטיסה השלמנו את השנים החסרות, כל אחד סיפר על ילדיו, איפה למדו, איפה שרתו ועדיין משרתים בצבא ומהן התוכניות לעתיד, וגם התחלנו לתכנן את הטיולים בסלוניקי.

נחתנו והתחלנו בסידורי קבלת הרכב השכור. כל אחד קיבל את המכונית שלו. הרי לא ידענו ולא תכננו לטייל ביחד. סידורים אחרונים ויצאנו לכיוון העיר ובית המלון. במבט ראשון, העיר לא ממש יפה ולא ממש מודרנית. פרברים די עניים. אך ככל שאתה מתקדם למרכז סלוניקי אתה מתחיל להבין כי זו העיר השנייה בגודלה ביוון אחרי אתונה, עיר נמל גדולה עם תעשיה ותיירות.

לאחר התארגנות ומנוחה קצרה יצאנו לטיול הראשון לכיוון מזרח, אל חצי האי חלקדיקי. זהו חצי אי ממנו יוצאות שלוש אצבעות, שלוש לשונות יבשה ארוכות אל תוך הים האגאי: קסנדרה, סיטוניה ואגיו אורוס. האמצעית, סיטוניה, היא היפה ביותר. לרחוקה, אגיו אורוס אין כניסה כי היא מלאה מנזרים ורק לגברים מותר לבקר בה. נסענו לסיטוניה. הכביש צמוד לחוף הים ומתפתל בין קו המים לחורשות ירוקות של עצי אורן ואחרים. חלום. מידי פעם חולפים על כפר דייגים קטן. עברנו את הכפר מרמרס והמשכנו לפורטו קאראס, עיירה של בתי מלון מפוארים לנופשים מכל העולם. הזמן לא מספיק לראות את הכל ולהקיף את כל חצי האי ובשלב מסויים אנו מתחילים לחזור.

אגב, הזמן אף פעם לא מספיק כדי לראות ולחוות את הכל... אתה תמיד צריך להתלבט ולהחליט בין לראות את "הכל" או לחוות מקום אחד ביסודיות, וזו החלטה קשה. ג'קי וחברים נוספים מכירים אותי ויודעים כמה פלפל יש לי בתחת... וכמה אני רוצה להספיק עוד...ועוד...ועוד... אבל, לפעמים צריך לדעת לעצור, להתמקם במקום אחד שכיף לך בו , לנשום מלוא הריאות, להריח את הריחות, לדבר עם המקומיים וסתם להנות מהשקט והרוגע...

למחרת, החלטנו על נסיעה ארוכה לכיוון חצי האי פיליו ליד העיר וולוס. דרומית מסלוניקי, על האוטוסטרדה כמעט במחצית הדרך לאתונה. התכנון היה לעבור את המרחק עד וולוס בכביש המהיר ואז לבקר בעיירה עתיקה בשם מקריניצה וממנה להמשיך ולהקיף את חצי האי פיליו על כל מפרציו ונופיו המשגעים, ולחזור עוד באותו יום לסלוניקי.

אבל בין תכנון למציאות המרחק רב. עקב עבודות נחסם הכביש המהיר ונאלצנו לרדת לכבישים צדדים לאורך החופים. מצד אחד מדהים, מצד שני איטי. ושוב הדילמה כמה למהר וכמה להנות... ראינו מלמעלה מפרץ מדהים והחלטנו לא לפספס. ירדנו בדרך עפר תלולה אל החוף. קפה/מסעדה על המים שמחכה לתיירים שעוד לא הגיעו כי זה טרום עונה... קפה, עוגה ומוזיקה יוונית שלא בא לך לעזוב. אבל המטרה חצי האי פיליו, זוכרים ? אז ממשיכים.

הגענו למקריניצה. עיירה עתיקה, כמו ראש פינה אבל עם בתים עתיקים בני 300-400 שנה ועצי דולב ענקיים שאין דברים כאלה. העיירה בגובה 700 מ' מעל פני הים, עם נוף משגע למרחוק. רק חבל שהערפל כיסה את כל הנוף ולא ראינו מטר קדימה... לא נורא, תהיה סיבה לחזור לכאן פעם נוספת והפעם עם בורגמנים... הדרך המתעקלת נבנתה במיוחד עבור משוגעים על דו גלגלי...

משם המשכנו אל זאגורה, כפר ציורי עתיק נוסף והמשכנו דרומה לאורך החופים המערביים של חצי האי. בינתיים השמש יצאה והים הכחול נשקף למטה. חיפשנו כפר דייגים לאכול דגים ישר מהים, ומצאנו. בסוף הדרך היורדת אל הים מצאנו מסעדה מדהימה, בית פרטי עם חצר ענקית ובמרכזה בריכת שחיה. ירדנו במדרגות ונכנסנו לחצר. הדלת נעולה. נקישה קלה ובעל הבית, בחור צעיר, פתח את הדלת. סגור ? לא. יש דגים ? בטח. מה תרצו ? מה יש ? בואו למטבח ואראה לכם. הוא מוביל אותנו למטבח, פותח לפנינו את המקרר והדגים הטריים מהדיג של הבוקר ממתינים לנו. כל אחד בחר איזה דג יאכל והוא החל לבשל. בינתיים הטייפ מנגן מוזיקה יוונית. המסעדה ריקה, רק אנחנו שם ואנו מתחילים לשיר ולרקוד למיטב צלילי הבוזוקי...דאלאראס, פרוטופסלטי, ניקוס ואחרים... אין על המוזיקה היוונית, גם כשהיא עצובה ונוגה כמו הרמבטיקו, ובטח כשהיא שמחה וקופצנית.

האוכל מגיע. סלט יווני  חתוך גס עם שמן זית, חומץ ולימון, זיתים שחורים קלאמטה, וגבינת צזיקי, ללקק את האצבעות. אתה לא מספיק לסיים ומגיעים הדגים. מי שרצה צ'יפורה, מי שביקש סרדינים או ברבוניה. כבר לא נשארו אצבעות ללקק... והמוזיקה... ואז המתוקים. המתוקים של יפו או עכו פראיירים לידם. אוף הריר נוזל מהפה, רק מהזיכרון של הטעמים. וככה כל יום. אוף, החיים קשים...

לאחר נסיעה של כארבע שעות חזרנו למלון קצת אחרי חצות... איזה יום !!!

למחרת, יום שישי, 29.4.11, החלטנו לבקר באדסה. (edessa). העיר ידועה בזכות מפל מיפ יפה וברכות של מים חמים. לאחר נסיעה לא ארוכה של כשעתיים הגענו למקום. יום מנוחה. נכנסנו לבקר במפלים. יפה אך לא מדהים.

מפלי אדסה

לאחר ביקור באיגואסו (ברזיל ארגנטינה מפל כזה כבר לא מלהיב במיוחד...). החל טפטוף קל. חשבנו אולי להיכנס לבריכות המים החמים באדסה, אבל הדודא... כן, שוב חוסר השקט משתלט עלי... חסר משהוא. מה נבזבז את כל היום ברביצה במפלים ? ממש לא. יאללה, נוסעים לקסטוריה (במלעיל ולא במלרע) כמו קסטוריה (מהר) ולא קסס...טוריה.

חשבנו נסיעה קצרה, אבל לא ממש. בדרך חוצים שרשרת הרים, עולים הרים יורדים גאיות, אבל נופים מדהימים בין כפרים קטנים ופסטורליים. בסוף, הגענו.

קסטוריה על גדת אגם קסטוריה.

העיר מדהימה. שוכנת על שפת אגם קסטוריה כשהבתים עולים במעלה ההר אל הפסגה. טיילנו בטיילת לאורך האגם. וברור לכם שבלי קניות אי אפשר, אז קנינו ללואיזה מעיל עור יפה... במכירת סוף העונה, רק 100 יורו, באמת לא יקר בשביל מעיל עור כזה...

מרוצים, ישבנו לאכול צוהוערב (השעה היתה כבר 17:00) ושוב התפריט הידוע: סלט יווני, צ'זיקי, ודגים. פשוט אבל מיוחד וטטטטעים...

שבעים אך מרוצים התחלנו את דרכנו חזרה. כנראה שהגי.פי.אס. שלנו לא כל כך מעודכן והוא לא מכיר היטב את כל הכבישים החדשים והיציאות לעבר הכביש המהיר החדש לסלוניקי שנקרא גם "אגנטיה אודוס" הדרך של אגנטיה, כנראה, כי הוא מתחבר בסוף לרחוב אגנטיה שהוא הרחוב הראשי של סלוניקי, היכן שהמלון שלנו ממוקם.

אז תוך כדי התברברויות למצוא את הירידה למהיר עצרנו מקומי שהסכים ברוב טובו להוביל אותנו אל הירידה הקרובה לכביש המהיר. היינו קרובים מאוד אך לא היינו מוצאים אותה ללא עזרתו.

משם תוך שעתיים וחצי היינו במלון. בשעה עשר בלילה נכנסנו לחדר. יום קצר, לא ?

 

בשבת, 30.4.11, החלטנו לקחת פסק זמן מהנסיעות הארוכות ולהתמקד בסלוניקי. סוף סוף נבקר בבית בו נולדה אימי. כזכור, קיבלתי את הכתובת מבן דודי שביקר שם לפני כשנה. לפני כן רצינו לבקר בבית הכנסת. ידענו (מביקור קודם של לואיזה בסלוניקי) שהוא ממוקם באיזור השוק. הגענו לשוק אך לא הצלחנו לאתר אותו. שאלתי מקומי בחנות ספרים אם הוא יודע היכן בית הכנסת והוא שלח אותנו לרחוב סיגרו (sygrou), כמה רחובות אחורה לכיוון המלון. הלכנו ומצאנו את בית הכנסת, אך זה לא היה בית הכנסת בו ביקרה לואיזה בביקורה הקודם ליד השוק.

            בית הכנסת על שם משפחת ארואסטי.

 

חזרנו אל השוק והמשכנו לחפש. זה הפך לאובססיה למצוא את בית הכנסת הקטן הפשוט ליד השוק. ואז, כמו במטה קסם, נכנסתי לאיזה בניין משרדים גדול לחפש שרותים וליד השומר ראיתי מגן דוד גדול. כן, ממש בכניסה לבניין המשרדים הגדול, במקום אחרון בו היית מצפה לראות את בית הכנסת שם הוא נמצא. פשוט, מטעמי ביטחון בית הכנסת מוסתר וחבוי ורק מי שיוגע ומכיר יכול להגיע אליו. לצערי, כבר היה 11 בבוקר ובית הכנסת היה סגור.

מכאן המשכנו לחפש את בית אימי. זה לא היה רחוק. רחוב צימיסקי (tsimiski) הוא אחד הרחובות היפים והמרכזיים של סלוניקי. אחד הרחובות (2 גדולים) בין רחוב אגנטיה (זוכרים ? ההמשך של האוטוסטרדה לסלוניקי) לבין הים. זהו רחוב מודרני, ממוסחר, עם החנויות היפות ביותר של כל המותגים העולמיים. (כן, מתאים בול ללואיזה...) שם במספר 96 נמצא הבית. כולי התרגשות. התחלתי לצלם את הבית מכל הכיוונים, משתדל לתפוס אותו בצורה הכי טובה על מנת להמחיש לאימי כיצד הוא נראה כיום.

      

   הבית עצמו עם חנות אביזרים של הרלי דוידסון            הרחוב היורד אל הטיילת והים.

הבית נמצא בפינה של רחוב צימיסקי לרחוב כריסטוסטומוס סמירני (רחוב קטן, שני בלוקים מהטיילת הארוכה של סלוניקי. והטיילת כוללת מצד אחד בתי קפה וברים ומצד שני מזח בטון ממנו מתחיל הים הגדול. בצד אחד של הטיילת נמצא המגדל הלבן, אותה מצודה טורקית ששמרה על העיר וחומותיה, ומצד שני הנמל הגדול והמפורסם של סלוניקי, אותו נמל בו עבדו מרבית יהודי סלוניקי ולכן, הביא אותם אבא חושי לארץ כדי לבנות את נמל חיפה ואח"כ את נמל תל אביב.

 

 

    המגדל הלבן                                                  הנוף מהמגדל הלבן: הטיילת והנמל

כשחזרתי הבייתה התברר כי הבית הוא לא אותו הבית שבו אימי נולדה. זה אולי באותה כתובת אך הבית שלהם היה רק שתי קומות ואילו הבית הזה הוא חמש קומות. אימי לא ידעה לומר אם הקומות הנוספות נבנו על השתיים שלהם או נהרסו והוקמו מחדש. בכל זאת, 80 שנה לא הולכים ברגל, מה גם שמאז שנת 1931, השנה בה עזבו, היתה מלחמת העולם ועוד כמה צרות  מקומיות.

                        

בערב יצאנו עם החברים לטברנה. טברנה היא שם כללי למסעדה. בארץ זה נתפס כמקום של בירה ומוזיקה יוונית. בכל אופן הקפדנו למצוא טברנה שבה מנגנים מוזיקה יוונית אותנטית ונמצאים בה מקומיים. מצאנו אחת כזאת ובילינו ערב משגע.

     שני הנגנים                                                   אני רוקד במעגל שיר עם יווני

שני נגנים, אחד שר ומנגן בגיטרה והשני מלווה אותו בבוזוקי ולעיתים מלווה קול שני. מוזיקה מקומית נהדרת. לעיתים אחת הנשים קמה לרקוד. שמנו לב שבד"כ הם קמים אחד אחד. מישהי קמה לרקוד וחברתה נעמדת בצד ומוחאת כפיים מלווה אותה. ריקוד אישי כזה עם תנועות קטנות מדהימות. לידנו ישבה משפחה, אבא, אמא ובת. הבת נראתה "אחרי צבא" למרות שלהם אין צבא... בגיל הבת שלנו. האמא קמה רקדה ריקוד לבד וחזרה לשבת. אח"כ קמה הבת ורקדה מדהים. נראה היה כי היא רקדנית מקצועית. תנועות הידיים והרגליים עדינות ומביעות המון רגש. אח"כ הצטרף אליה האבא. נראה אדם קשוח אבל רקד מה זה יפה וסולידי...

הבת והאבא רוקדים ריקוד יווני.

 

באחת ההפסקות קמתי אל אחד הנגנים, לזה ששר, ושאלתי אם הוא מכיר את השיר "סמיוטיסה". הוא ענה בחיוב והבטיח לשיר אותו מאוחר יותר. בשלב מסוים הם החלו לנגן ולשיר את השיר והקהל הצטרף. סמיוטיסה הוא שיר אהבה לאישה. זה שיר שאבא שלי ז"ל היה שר לי בילדותי כשיר ערש בלילות ללא שינה. לימים, בנערותי, למדתי לנגן אותו באקורדיאון ומאוד אהבתי אותו. אין לכם מושג כמה התרגשתי לשמוע את השיר שהזכיר לי ימים נשכחים עם אבי...

 

אחרי יומיים, בעת ביקור במנזרים התלויים של מטאורה, פגשנו אמא ובת שהם קרובי משפחה רחוקים שלי. סיפרתי להם בעברית על הטברנה ועל הזמרים ששרו לי את השיר סמיוטיסה. לא הספקתי לסיים את שם השיר, סמיוטיסה, והמקומיים שהיו לידנו ששמעו את שם השיר התחילו לשיר אותו והתחלנו כולנו לזמזם את השיר. היה כיף. מדהימה הפתיחות שלהם.

 

ביום א' 1.5.11  נסענו מזרחה אל העיר קבלה kavala. העיר יושבת על מפרץ עם נמל לא גדול ממנו יוצאות ספינות ומעבורות אל האי טאסוס thassos. אי לא גדול שניתן להקיף אותו סביב בכמה שעות. שוב, לאורך החוף כפרים וחופים מדהימים.

הגענו לנמל ובדקנו פרטים. מתברר כי ההפלגה הבאה בשעה 13:00 ויש הפלגה חזרה בשעה 18:00 או בעשר בלילה. העלות לרכב פרטי היא 20 יורו וחמישה יורו לאדם. קנינו כרטיסים אך נותרה לנו עוד מעל שעה עד להפלגה. יצאנו חזרה אל העיר לשוטט. עלינו עם הדרך אל ההרים המקיפים את העיר לתצפית מדהימה על כל המפרץ.

קבלה מהתצפית

בשעה הייעודה חזרנו לנמל ובתורנו עלינו למעבורת. בעיני רוחי דמיינתי את עצמי עולה עם הבורגמן על המעבורת במקום עם הרכב והצטערתי שאני באמת לא עם הבורגמן. נשבעתי לעצמי כי אגיע לכאן (או בכלל ליוון) עם הבורגמן לטיול חוויתי כזה.

לפני ההפלגה נכנסתי לתא הקברניט ושיחקתי בנדמה לי כאילו אני משיט את הספינה...

לאחר כשעה הגענו לאי. כמה דקות לאחר קשירת האניה אל המזח החלו הרכבים לרדת לחוף. זה עובד כמובן בשיטת lifo = last in first out כלומר מי שנכנס אחרון יוצא ראשון. אז כיוון שהיינו בין הראשונים להיכנס נותרנו בין האחרונים לצאת. אבל בסה"כ זה עניין של כמה דקות, מה גם שעדיין לא העונה ולא היה עמוס מידי.

שוב, כרגיל, הרבה זמן לא נותר לנו. השעה 14:00 וב- 18:00 כבר צריך להיות חזרה. ותאמינו לי, יש המון לאן לסוע והמון לראות וגם רוצים לאכול וקצת להסתלבט על המים... אז למעשה אלה רק טעימות מהטיול הגדול שעוד נעשה על הבורגמנים...

עצירה לצהריים בטברנה ליד נמל דייגים של כפר דייגים קטן. שוב הכל נקי, טרי וטעים. לאחר האוכל ממשיכים לטייל לאורך החופים ומידי פעם מוצאים פינת טבע חלומית לעצור. המים עדיין קרים וגם בחוץ עדיין לא מספיק חם כדי להתרחץ. אבל המקום משגע.

לקראת חמש מתחילים לחזור על מנת להגיע בזמן אל המעבורת. לאחר שעה של הפלגה חזרה הגענו שוב לקבלה והתחלנו את הנסיעה חזרה לסלוניקי. בדרך שוב קצת התברברנו, כי סיפרתי לכם שהגי.פי.אס החמוד שלנו לא ממש הכיר את כל הכבישים החדשים והמהירים ומשך אותנו כל הזמן אל הכבישים הישנים והאיטיים. בכל אופן הגענו לאחר התחכמויות אל המלון בסלוניקי לאחר שעצרנו בדרך לאכול משהוא קל, כמו ארוחת ערב.

אספר לכם שמחיר הדלק ביוון יקר יותר מהארץ. 1.67 יורו לליטר זה 8.35 ש"ח לליטר. נדמה לי שאז זה היה יותר יקר מבארץ, ובאמת סכום לא מבוטל מהתקציב הלך על דלק. הדלק הפך לנטל של ממש מהוצאות הטיול ולא פחות מההוצאה על אוכל. אבל... מי עושה חשבון כשנהנים ? !

שוב חזרנו למלון בשעות החשיכה עייפים אך מרוצים.

למחרת, יום ב', 2.5.11 היה אמור להיות גולת הכותרת של הטיול. הנסיעה למנזרים התלויים במטאורה meteora. גם בגלל תחזית מזג האוויר וגם בגלל אילוצים אחרים החלטנו להקדיש את יום ב' ליעד זה. לא הצטערנו. אמנם בדרך לשם עוד היה מעונן, אפילו ירד גשם. אבל כשהגענו לאזור התבהרו השמיים, השמש יצאה והיה לנו כיף של יום עם ראות מדהימה.

 העיירה קלמבקה, בסיס היציאה למטאורה, כפי שנראית מלמעלה, מגג אחד המנזרים. מדהים...

המנזרים התלויים במטאורה. תמונה מרחוק להמחיש את הגובה, ומקרוב להמחיש כמה הבתים הם חלק אחד והמשך של הסלע הטבעי. לחשוב כיצד בנו אותם, אבן על אבן לפני מאות שנים בלי כל האמצעים והטכנולוגיה של היום.

 

ועל כך בהמשך...

 

 שמיל.

תגובות

ErezGR
User offline. Last seen 4 שנים 3 שבועות ago. Offline
הצטרף: 15/02/2011
בעניין: טיול שורשים לסלוניקי

 לא יפה לשחק ברגשות של צאצאים מבני העיר.
:-)

מקווה שנהניתם, ויש הרבה תמונות

paziko
תמונת paziko
User offline. Last seen שנה אחת 50 שבועות ago. Offline
הצטרף: 23/09/2010
בעניין: טיול שורשים לסלוניקי

שמיל

מרגש ומרתק. ממתין להמשך.

חג שמח

יורם

__________________

 

paziko
תמונת paziko
User offline. Last seen שנה אחת 50 שבועות ago. Offline
הצטרף: 23/09/2010
בעניין: טיול שורשים לסלוניקי

שמיל

קראתי בעניין רב ובהנאה את הכתבה

אתה כותב נפלא!

פשוט עשית לי חשק לנסוע לסלוניקי

גם השורשים שלי נבטו שם.

מתי פז

__________________

 

yoram
תמונת yoram
User offline. Last seen 3 שנים 47 שבועות ago. Offline
הצטרף: 30/06/2010
בעניין: טיול שורשים לסלוניקי

שמיל,כל זה ועוד בשבוע?

כל הכבוד.

ErezGR
User offline. Last seen 4 שנים 3 שבועות ago. Offline
הצטרף: 15/02/2011
בעניין: טיול שורשים לסלוניקי

באותו היום, שאבא חושי בא ונאם נאום חוצב להבות שגרם לחצי מבני העיר לארוז צ'אנטה ולעלות לישראל, לוותה אותו אישה צעירה, שתרגמה ללאדינו.

 

האישה הזו היתה סבתי ע"ה.

 

את הסיפור הזה שמעתי בהלוויתה, היתה עסוקה ולא היה לה זמן לסיפורים.

 

גם סבא שלי הוא סיפור מעניין, בהזדמנות אחפור עליו כמה סיפורים.

 

 

Helio
תמונת Helio
User offline. Last seen 41 שבועות 2 ימים ago. Offline
הצטרף: 15/06/2010
בעניין: טיול שורשים לסלוניקי

התחלתי לקרוא אז כשפירסמת, אבל סיימתי רק היום.

פשוט כיף לקרוא את השורות המתארות את המקומות והאירועים של הנסיעה. עוד יותר כיף לראות את התמונות. נראה מקום יפ להפליא.

תמשיך לכתוב, מחכים לעוד כתבות כאלו.

__________________

אליו דיאמנט
מנהל האתר

מושיקו
תמונת מושיקו
User offline. Last seen 4 שנים 26 שבועות ago. Offline
הצטרף: 02/04/2011
בעניין: טיול שורשים לסלוניקי

שמיל יקירי
גם זמני הגיע וישבתי לקרוא
ריגשת אותי עד דמעות
ברכת אור ואהבה
מושיקו

אפשרויות לתצוגת תגובות

לאחר בחירה באפשרות התצוגה הרצויה, יש ללחוץ על "שמור הגדרות".